הרתעה

הרתעה

הטעיה ח"ו

"עין תחת עין שן תחת שן... חבורה תחת חבורה" (כא,כד-כה).

הסבירו חז"ל בפרק החובל (ב"ק פג:-פד.), שאין הכוונה לעין ממש, אלא הכוונה לתשלום ממוני בשווי העין, והביאו לכך שם הרבה הוכחות. אבל התורה כתבה זאת בצורה שמשמע ממנה שהכוונה לעין ממש, וצריך להבין מדוע [עיין ספורנו שם].

וכמו כן בפסוק כט' מופיע ענין דומה. הפסוק אומר "ואם שור נגח הוא... והמית איש או אשה... וגם בעליו יומת. אם כפר יושת עליו", וכתב על כך רש"י "אם כופר יושת עליו - אם זה אינו תלוי...". כלומר, שאין בית דין

הורגים את האדם ששורו המועד נגח והרג אדם, אלא תמיד תובעים אותו לשלם כסף. וכוונת התורה באומרה "וגם בעליו יומת" היא למיתה בידי שמים (רש"י שם).

גם כאן צריך להבין מדוע התורה כתבה זאת בצורה שמשמע ממנה שאם אין לבעלי השור כסף לשלם עבור פדיון נפשו, אזי בית דין הורגים אותו.

הרתעה

נלע"ד בעזה"י שיתכן שכוונת התורה בפסוקים אלו להרתיע את האנשים הקוראים, אלה שלא בקיאים בדרשות התורה שבעל פה. כיון ששני דברים אלו מאד חמורים, ואין תשלום ממון יכול להחזיר את העין שנשחתה ולא את האדם שנהרג, וכן אי אפשר לחייב מיתה את האדם ששורו הרג, או להוציא את עינו של המוציא עין (הגמרא שם נותנת לכך מספר סיבות), לכן צריך שלפחות תהיה הרתעה, הפחדה.

על ידי שאנשים פשוטים שקוראים את פסוקי התורה יחשבו שבאמת אדם זה חייב מיתה בב"ד או שבאמת ב"ד יוציא עין למי שהוציא עין, הם יבינו את החומרה של העבירה וגם יפחדו מהעונש החמור לפי הבנתם.

אולי זה גם ההסבר מדוע התורה כותבת בעשרות מקומות, וגם בפרשתנו, "מכה איש ומת מות יומת" (כא,יב); "ומכה אביו ואמו מות יומת" (כא,טו) וכו', ומשמע מכל הפסוקים הללו שלא צריך עדים גמורים ולא צריך התראה וכל שאר התנאים שגילתה לנו תורה שבעל פה, אף על פי שחז"ל אמרו שצריך עדים גמורים ובודקים אותם בהרבה חקירות וצריך התראה מדויקת ועוד הרבה פרטים עד שחז"ל אמרו במסכת מכות (ז.) סנהדרין ההורגת אפילו פעם בשבעים שנה נקראת סנהדרין חובלנית.

אמנם חז"ל הסמיכו דבריהם על פסוקים, אבל הם מפוזרים בתורה, והדברים לא כתובים בצורה מפורשת וגלויה, וחז"ל למדים זאת בגזירה שווה והיקשים, ואילו אדם פשוט שקורא את הפסוקים מקבל רושם שבקלות יתירה בית דין הורגים את החוטאים.